יצאנו לנדוד אנחנו אבא פיל, אמא דרקונה ושניי גוזלינו, בניי הדולפינה (בימי החסד) והלוויתן (שנזכר בנדודים שהוא מסוג זה) שילוב מפתיע נכון ?...

הכמיהה לתנועה בחברת בני אדם נוספים הנה עמוקה ועתיקת יומין עם התפתחות האדם התפתחה שפת הגוף, אשר נותנת עוד אפיק לביטוי לנו לבני ובנות האדמה...

עת הנדודים הזדמנות ללמוד מתנועת הציפורים מאיכות של עונה זו וממהות אחת מיני רבות של חג הסוכות, אחד משלושת הרגלים אשר בני ישראל עלו...

איזו עונה נפלאה, ממש מרגשת ומלאה בתנועה, תנועת העלים אשר נושבות בהם רוחות, תנועה של הניצנים שמוריקים את האדמה ותנועה של הנפש פנימה לנביטת...

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה...

הַמַּתָּנָה הַמַּתָּנָה, שם שמתנגן וזורם במורד הגרון, יורד מטה למערכת העיכול ומתפזר לכל הגוף, פיסות אמת שמועברות לכל התאים שמהנהנים...

תודה ותודות תודה שהגיענו לרגע הזה, אמן תודה רבה לך אמא יקרה ואהובה, שאני זוכה לפגשך בכל כך הרבה אופנים כל הזמן גם אחרי שיצאת מגופך הפיזי...