בוקר
שדרת לוע הארי הצבעונית קיבלה את פני, תזכורת לשלל הגוונים שאני
בגוף אני חווה כיווץ באזור החזה, מחנק של דמעות שאצורות בתוכי
מים עומדים אשר הופכים לגוף של כאב
הכאב כבר לא מפורש כמו פעם כמזון להזין את ההלקאה, את ההרס העצמי
הכאב הוא פשוט כאב
נוכח בפיזי וברגשי
אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה לומר שזה כאב שנסב ממשהו
הרבה דברים סייעו לו לעלות על פני השטח
להציע את השירות העדין שלו עבורי
של שהייה ברגש הזה ולמידה ממנו
לימוד של הקשבה
של קבלה שהוא חלק מהמחזוריות שלי
לקבל את עצמי כשאני ככה כואבת ופחות מווסתת
מה שכן כשאני שוהה במחיצתםן של בני ובנות האדמה
בתוך המקום ה"רגיש הזה" אני עלולה להדרש לצאת מתוך הקונכייה
וזה עלול לגרום לי להוציא את הדקרונה שחיה בתוכי ואז... אז אני משתלחת, באש שורפת
אחרי שזה קורה, זה מכלה את כוחותיי ואני חשה התרוקנות תהומית
אם אני מאפשרת לעצמי
עיניי נעצמות ואני נופלת מטה מטה מטה אל תוך הלא נודע, אל תוך הריק
שם אני חשה פחד, ושם המון כאב מתחיל לצוף
במנגנון הזה אני "מוכרחת" להניח לעצמי לעצור ולהקשיב
לתת מקום לקול הזה שמבקש אותי איתו
ומצליחה לזכות לקבל מהיקום את ההלימה למה שמתרחש בתוכי
אני מתמסרת לרגע
מתמסרת לניווט הקוסמי
ולידיעה שהכל לטובה העליונה
ה כ ל באהבה, שני נועם
Comments