השחר מפציע עוד רגע, אני בעיצומו של לילה לבן, מלא באור יקרות. כך נוצר לו ברגעים אלו ונברא הפוסט הזה, אני עושה צעד קטן על הירח, ראשון מסוגו עבורי... בעיקר כי הגיעה העת. פסח חירות חג שחוגג את העוצמה של המושג הזה, הזדמנות להגות ולהתנסות בחירות ובכל הסממנים והאיכויות שלה. ומהי חירותי? האתגר: שיישאר ושישאיר חותם, היכן??? ובאילו ידיים יהיה נתון?? פגישה אמיתית עם האתגרים שבחשיפה במדיה החברתית. גילוי נאות: אני חשה יראה מהאח הגדול כך גם אני מאמינה, שזו העת שלי לזרוע זרעים של אור, אהבה, ידע... ולפזרם. האם זה כמו הזרעים שילדיינו זרעו היום, בהתרגשות רבה ובאמונה גדולה שיצמחו? באמונה שכל אדמה פורייה תשמח לקבלם, לאמצם ולתת להם פשוט לצמוח. ומה אלו הזרעים שאני מציעה? ובכן זה עובר דרכי, מחליק מטה... כן, זה מאוד מרגש, ויש לזה טעם של אהבה! זה בא אחרי סיבוב קצר ומיוחד של קמילה, והנה בא עוד סיבוב של לבלוב, מה ייצא הפעם? אילו פירות יופיעו? עוד לאן ניתן לשאוף? איזו מציאות נבראת ברגעים אלו ממש? אילו שערים נפתחים? האם אלו שאלות של חירות? תשובה אחת כן יש לי, ההשגחה והשפע מנחים אותי, מזמינה את הסקרניםות לבוא ולחקור עימי מה זורם בצינור. משתפת במה שנוצר הלילה, בזמן שניסיתי להירדם חובקת את בכורנו המרגש, שידע לבקש את החיבוק, ומחובקת על ידי אהובי אוהבי. זרם זרם עז של אהבה והטעין אותי בהשראה ובהכרת תודה ולאחר זמן נצחי בהוויה הזו, פשוט קמתי וניתבתי את האהבה הזורמת הזו לשיתוף הזה, ליצירה מסוג זה: https://magis.to/av/Jzg4XVhfHgd9KHwHDmEwCX12?l=vsm&o=w&c=c
מה אתםן אומריםות? אני מרגישה שאני כמו מיץ פטל, שמוציאה את הרגל. מי תצעק עכשיו - הג'ירפה? ומה היא תצעק? (שאני מקריאה את הסיפור אני משנה במקום צעקה, ל - קראה הג'ירפה... ) אז מה היא תקרא? הנה שני נועם ומה אני אעשה...?
מאמינה שנהיה חבריםות ונרוץ יחד הביתה...
באהבה ובחירות שני נועם
