אני זוכרת שבשנת 2005 למדתי פרמקלצ'ר עם המורה הגדולה, טליה שניידר, בתקופה זו עלה בי רעיון לכתוב ספר שנכתב על ידי האנשים, יותר כמו אסופה של טיפים לקיימות על ידי אנשיםות נבוניםות מתוך מחשבה שבוודאי לכל אחת ואחד יש משהו קטן לתרום, אז הוצאתי קול קורא יפה, ופניתי בלשון נקבה עם בקשה שתשלחנה למייל שלי טיפים לקיימות... (ולמי שתוהה, הספר עוד ממתין לצאת לאור כחלק מאינספור רעיונות שהוצאתי לפועל והיקום לא נתן אור ירוק להמשכיותם).
אבל מה כן יצא מהרעיון הזה? הבנה מעמיקה שכל יום אני קוראת טקסטים שהם בלשון זכר, השאלה המתבקשת שעלתה בתוכי – מה זה עושה לתודעה? מה זה עושה לתודעה הנשית? האם יש קשר בין השפה לכל הנושא הרחב של נשים ומעמדן בחברה וכדומה? אני משתדלת כבר הרבה שנים להימנע מלהיות אקטיביסטית ממירה, אני עושה את זה הרבה הרבה זמן בכל מיני תחומים ומיישמת את האמונות שלי על עצמי, מתוך אמת פנימית שמבקשת אותי לעבוד עימה. בהדרגה התחלתי ליישם את ההבנה שזה שהכתוב הוא בלשון זכר – אין הדבר אומר שאני אמורה לקרוא את זה כך, מה אני עושה? כאשר אני קוראת טקסט בשקט, אני אוטומטית ממירה אותו במוחי ללשון נקבה. לרוב שאני קוראת, אני קוראת את הטקסט כך שהכותב/ת כתבו אותו אליי – ואתן הדגמה בהמשך. שאני כותבת לאחר/ת אני משתדלת לחשוב מי קורא/ת? אם זה פנייה לגברים ולנשים אשתדל לכוון לשני המינים, גיליתי שלי נוח לכתוב משהו כזה: רואיםות אך יש עוד דרכים מקובלות – רואים/ות אנשיםות = א נשים וכו' זה הולך ונהיה יותר מוכר השימוש בשפה שמכוונת לשני המינים, יש כמו מירב מיכאלי שכל הדיבור מופנה למין הנשי, אני בעד כמתודה להשרשת הנושא, אך זה עלול ליצור אנטגוניזם וזו כמובן לא הכוונה בשום טכניקה שאני מציעה כאן, אז לדעת את זה לפחות מראש... אני משתדלת בדיבור בכתיבה ובקריאה לתת מענה לכל מין לעיתים אמצא דרך לתת מקום לשני המינים באותו המשפט, למשל בברכות המסורתיות בחרתי לעשותן כך: ברוך אתה אדוני אלוהינו מלכת העולם אשר קידשנו במצוותיה וציוונו להדליק נר של שבת. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלכת העולם המוציאה לחם מן הארץ – פותחת את ידייך ומשביע לכל חי רצון.
תרגול: טקסט מכוחו של הרגע הזה: אקהרט טול "הרגע הנוכחי הוא המפתח לשחרור,
אבל אינכם יכולים למצוא את הרגע הנוכחי
כל עוד אתם המחשבה שלכם.
היו מודעים יותר לרגע הנוכחי, זוהי פעולה שמעוררת סיפוק רב.
אפשר להתאמן בזה על ידי מתן תשומת לב מלאה
לכל פעילות שגרתית.
לדוגמה, עליה במדרגות שימו לב לכל צעד,
רחיצת ידיים - צליל המים,
תחושת המגע תנועת הידיים ניחוח הסבון."
כך אני קוראת את זה לעצמי: אם אתה ממין הזכר תוכל לקרוא לעצמך בלשון זכר... זה מחדד את המסר מהטקסט שמכוון עבורי.
"הרגע הנוכחי הוא המפתח לשחרור,
אבל אינך יכולה למצוא את הרגע הנוכחי
כל עוד את המחשבה שלך.
היי מודעת יותר לרגע הנוכחי, זוהי פעולה שמעוררת סיפוק רב.
אפשר להתאמן בזה על ידי מתן תשומת לב מלאה
לכל פעילות שגרתית.
לדוגמה, עליה במדרגות שימי לב לכל צעד,
רחיצת ידיים - צליל המים,
תחושת המגע תנועת הידיים ניחוח הסבון."
באהבה,
שני
